פסק-דין בתיק עב"ל 25525-11-10

השופט אילן איטח

1.                  לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופט יצחק לובוצקי ונציגי הציבור מר דוד טבח ומר ירח גלטר; ב"ל 5855-07) בו נדחתה תביעתו של המערער לדמי תאונה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק).

המסגרת העובדתית

2.                  ביום 15.2.07 הגיש המערער למשיב (להלן - המוסד) תביעה לתשלום דמי תאונה. בתביעה צויין כי ביום שישי, 10.11.06, בשעה 18:30, הוא נפגע בתאונה שתוארה כך "בעת משחק כדורסל ננקעה רגל שמאל". בטופס התביעה ציין המערער כי מר מקסים אברמוביץ היה עד לתאונה.

3.                  המערער פנה לראשונה לבדיקה רפואית ביום 27.11.06. בתאור התלונות נרשם: "בן 29 בריא לדבריו לפני שבועיים הרגיש כאבים פיתאומיים באזור גיד אכילס בקרסול משמאל עדין כאבים ונפיחות עם הגבלה בתפקוד" (שגיאות כתיב במקור תוקנו  -  א.א.). צויין כי ישנו חשד לקרע חלקי של גיד אכילס.

4.                  לטענת המערער, העיתוי של הפניה הראשונה לבדיקה רפואית נגזר מהשילוב של שני טעמים: הראשון, במועד התאונה עבד המערער על אסדת קידוח מול חופי הארץ ונאלץ לצאת למשמרת בת שבועיים מיום 12.11.0 ועד ליום 26.11.06; השני, הוא היה משוכנע כי הכאב יחלוף, אך לאחר חזרתו מהמשמרת ושעה שהכאבים התגברו הוא החליט לפנות לבדיקה רפואית.

ביחס להסברו של המערער מציין בית הדין האזורי כי עיון בדרכונו של המערער, כמו גם בדו"ח הכניסות והיציאות מישראל (ת/3), מעלה כי המערער יצא את הארץ ביום 17.11.06 - כשבוע לאחר הארוע התאונתי הנטען. כאשר נשאל על כך המערער בחקירתו הנגדית הוא השיב "אין לי מה להגיד. כמובן שלא התכוונתי להצהיר דבר שאינו נכון. הנתונים מדברים בעד עצמם".

יוער כי מעיון בדו"ח ת/3 עולה שהמערער אכן יצא את ישראל ביום 10.11.06, כפי שטען, אך הוא חזר לישראל ביום 12.11.06, ויצא שוב רק ביום 17.11.06.

5.                  בימים 30.11.06 - 1.12.06 אושפז המערער לצורך ניתוח ברגל שמאל, ושהה מאז באי כושר למשך כשלושה חודשים. במכתב השחרור נרשם ביחס ל"מחלה נוכחית" כך "בן 29 בריא בדר"כ כ 2.5 שבועות טרם קבלתו בעת משחק כדורסל חש כאבים בקרסול שמאל ללא נפילה וללא חבלה".

6.                  ביום 21.2.07 נדחתה תביעת המערער משני טעמים: הראשון, כי לא ארעה למערער "תאונה". בענין זה נטען כי הפגיעה שאובחנה בקרסול שמאל "לא נגרמה ע"י גורם חיצוני אלא כתוצאה מתנועה סיבובית/תנועה לא טובה שביצעת במהלך משחק כדורסל"; השני, כי הפניה לטיפול הרפואי נעשתה שלא תוך 72 שעות משעת התאונה, אלא לאחר למעלה מ- 14 ימים.

ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין

7.                  ביום 6.4.09 התקיימה ישיבת הוכחות ובה כפר המוסד ב "עצם קרות הארוע של הפציעה". בתצהירו טען המערער כי בעת ששיחק כדורסל קרע את גיד אכילס ברגל שמאל. בתום הישיבה ביקש המערער אורכה להמצאת ראיות נוספות. בהמשך המציא המערער את תצהירו של מר מקסים אברמוביץ - חבר מאד קרוב של המערער ולשעבר גיסו, שהצהיר כי "ראיתי שהפגיעה ארעה כאשר הוא "עלה" לקליעה לסל וקרס לריצפה".

8.                  בפסק הדין התמציתי לא נקבעו ממצאים בשאלה האם אכן ארע הארוע הנטען, ואם ארע - האם היה תוצאה של "ארוע חיצוני נראה לעין", זאת הגם שבית הדין הצביע על קשיים בגרסת המערער. הלכה למעשה, נדחתה התביעה מן הטעם שהמערער לא פנה לבדיקה רפואית תוך 72 שעות מעת הפגיעה, וזאת כדרישת הרישא של סעיף 151 (ב) לחוק לפיה "הזכות לדמי תאונה לפי סעיף זה מותנית בכך שהמבוטח נבדק בדיקה רפואית תוך 72 שעות משעת התאונה ....". בית הדין האזורי לא בחן האם התקיימה הסיפא של הסעיף הנ"ל, קרי פניה לבדיקה רפואית תוך שבועיים מיום התאונה אם "... תוצאות התאונה יכול שנתגלו לראשונה לאחר 72 השעות האמורות".

הטענות בערעור

9.                  נוכח נימוקי בית הדין האזורי כוון הערעור לסוגיית מועד הפניה לבדיקה רפואית. בהודעת הערעור ובסיכומים טען המערער כי הוא יצא את הארץ מיד לאחר התאונה ולכן לא יכול היה לפנות קודם לכן לבדיקה רפואית. לחלופין, כך נטען, גם אם תדחה הטענה של יציאה מיידית מהארץ ותתקבל טענת המוסד כי היציאה היתה רק ביום 17.11.06, הרי שתוצאות התאונה לא יכלו להתגלות מיידית אלא רק לאחר 72 השעות האמורות. המערער, ער לכך שפנייתו לבדיקה רפואית נעשתה לאחר שחלפו השבועיים, אך לטענתו בשים לב לכך שהוא היה באסדה בים מחוץ לישראל הרי שאין להביא במנין הימים את זמן שהותו על האסדה.

10.              במסגרת הטיעון שלפנינו טען המערער, על יסוד הנפסק בענין בן זאב , כי נוכח הגדרת המונח "תאונה" בפרק דמי התאונה בחוק - רק ביום 30.11.06, עת החל המערער את אובדן הכושר, השתכללה התאונה ולכן פנייתו של המערער לבדיקה רפואית עומדת בתנאי סעיף 151 (ב) לחוק.

11.              המשיב מצידו טוען שלא עלה בידי המערער להוכיח את קרות התאונה הנטענת בעת משחק הכדורסל. לחלופין טוען המוסד שגם אם יקבע כי כאבי המערער החלו במשחק הכדורסל, הרי שלא הוכח כי התרחש במשחק הכדורסל ארוע תאונתי שנגרם על ידי ארוע חיצוני נראה לעין. בכל מקרה טוען המוסד, לא מתקיים במערער התנאי שקבוע בסעיף 151 (ב) לחוק של פניה לבדיקה רפואית תוך 72 שעות. לענין זה טוען המוסד שתוצאות התאונה אינן כאלה שלא מתגלות תוך 72 השעות מהתאונה והדבר עולה מעדות המערער כי לאחר המשחק הוא סבל מכאבים וצלע לרכבו. מוסיף המוסד וטוען שגם אם לא נמנה את השהייה הראשונה על האסדה (10.11.06 - 12.11.06) במניין 72 השעות, עדיין המערער היה בישראל בימים 13.11.06 ועד ליציאתו החוזרת רק ביום 17.11.06 - בתקופה זו שעולה על 72 שעות היתה למערער שהות לפנות לבדיקה רפואית.

הכרעה

"יום התאונה" - מהו?